שמעתי פעם שהאלוף הרצי הלוי (סגן הרמטכל) אמר בראיון שהוא סיים 2 תארים. תואר בפילוסופיה ותואר במנהל עסקים. ” שני התחומים הללו משמשים אותי ביום יום אבל הפילוסופיה הרבה יותר…”
ברוח הדברים הללו גם מאמר זה יכתב בצורה מעט פילוסופית אך אשתדל שתהיה זו פילוסופיה ישומית ושימושית.
במסגרת תפקידי כמלווה לכלכלת משפחה אני רואה פעם אחר פעם כיצד על פני השטח השיח עם המשפחה הוא שיח פרקטי רציונלי. אנחנו מחשבים יחד עם המשפחה את גובה ההוצאות, גובה ההכנסות וחושבים איך ניתן לייעל את מצבם הכלכלי. פעמים רבות שמתי לב שלמרות שאנשים למדו איך נכון לנהוג כלכלית בכדי לחיות טוב ממה שיש ואף לצמוח עדיין הם מתקשים מאוד ליישם זאת במציאות. מ”בין השורות” של המילים שנאמרות בפגישה אני נוכח לראות שהתנהלות כלכלית היא הרבה יותר מידע פרקטי. מי ש”מושך בחוטים” הן תפיסות עולם ואמונות לגבי כסף והתנהגות, ועד שלא נתעסק בשורשים (שמטבעם הם נסתרים מתחת לפני השטח)כנראה שלא תעזור שום פרקטיקה. (אגב, גם הנתונים הסטטיסטיים מראים שרוב גדול של המשפחות שעברו תהליך ליווי כלכלי לאחר 3 שנים נמצאות באותו מצב שהיו לפני הליווי)
יש כאן לדעתי עבדות תודעתית-תפיסתית. אדם מבין שנכון לו לנהוג בצורה מסוימת והוא עושה בדיוק ההפך הוא עבד.
יש כל מיני אמונות ותפיסות ביחס להתנהלות פיננסית כמו לדוגמא:
תהנה עכשיו כי מי יודע מה יהיה מחר.
כשמסתכלים במבט יותר כולל ניתן לחלק את העולם לשתי סוגים של אנשים. עבדים וחירותיים.
העבד קווים לדמותו- המאפיין אולי הכי בולט, לדעתי, הוא שהעבד נמצא במרדף תמידי. מרדף אחרי החיים. מרדף אחר השריפות שקורות לו. משפט נפוץ “לא תאמין מה קרה לי..”
החיים מייצרים אירועים ומקרים והעבד עוסק רוב זמנו במרדף אחרי השריפות וכיבויים. בראש ובראשונה האדם העבדותי הוא עבד לרגשותיו. אוכל רגשית כי “בא לו” או כי הוא עצבני וצריך ללעוס משהו. קונה ריגשית, כדי להתמלא. ומתמלא מאוכל וקניות כתחליף למלאות פנימית אמיתית של צמיחה, הוספת דעת וכדו’
אדם “רך” שיוצא בקלות מיציבותו הנפשית.
החרותי קווים לדמותו- הוא נמצא שם קודם. עוד לפני ש”דברים קורים”. אדם שמבין שהוא לא חיה משוכללת כי בשונה מהחיות יש לו יכולת לבחור.והוא מנצל את כח הבחירה שלו כמה שיותר.
הוא מתבונן. מודע לעצמו. מסמן מטרה ומתכנן את כל הדרך אליה. כמובן גם לאדם החירותי קורים דברים, בלתמי”ם וכדו’ אבל במה שתלוי בו הוא בוחר איך להתנהל.
ניתן להבחין בין העבדותי לחרותי בעיקר ב3 תחומי התנהלות: כסף, זמן, ואוכל. כמו שחכמינו ז”ל אמרו: “אדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו”
אז עסקנו עד כה באיבחונים פסיכולוגים. מה אפשר לעשות עם זה תכלס’?
ראשית חשוב שנבין שזו פסיכולוגיה סופר- מעשית.. כשאדם רוצה לנווט ליעד מסוים חשוב להגדיר את היעד אך לא פחות חשוב להגדיר את נקודת המוצא. את התשובה לשאלה “איפה אני עכשיו” לולא תשובה ברורה וכנה כל הדרך ליעד עלולה להיות שגויה. לכן כ”כ חשוב דבר ראשון לאבחן איפה אנחנו עומדים.
הנה כמה המלצות מעשיות לתנועה יעילה לעבר היעד
- כנות קיצונית מבוססת נתונין
- לעבוד על חבילה שלמה. אם אני מבין שאני מתנהל כמו עבד בתחום הכספי כנראה שיהיה יעיל יותר להחליף את התכונה העבדותית ולא רק לנסות “לתכנן תקציב חודשי” זה נידון לכישלון כי הפער הוא לא תכנון וידע אלא אולי מוטיבציה ורצון
- לבנות תוכנית כוללת לטווח ארוך ואז לדעת לפרק אותה לשלבים ולהתמקד כל פעם בדבר אחד
שנזכה ברוח הימים הללו להתקדם לחרות שלימה.
