תחום מתן המשכנתאות בישראל מתחלק לשני גורמים:
הבנקים –
שולטים ברוב המוחלט של השוק וכפופים לרגולציה קפדנית של בנק ישראל.
גופי ביטוח שכפופים לממונה על שוק ההון
גופים חוץ בנקאים-
מכיוון שרוב המשכנתאות המוחלט ניתן על ידי הבנקים אז נתמקד ברגולציה הזאת.
המטרה של הרגולציה היא לדאוג ליציבות הבנקים.
על מנת לדאוג ליציבות הבנקים, בנק ישראל יוצא, מפעם לפעם, ברגולציה שתפקידה לדאוג שהלווים יוכלו לעמוד בהחזרים שלהם ולא יפלו ויסכנו את היציבות של המערכת הפיננסית.
על מנת שהיציבות תישמר עיקרי הדברים של הרגולציה-
יחס החזר מההכנסה
לווים לא יכולים להחזיר יותר מ 40% מההכנסה הפנויה שלהם בתור החזר חודשי.
לוקחים את ההכנסה הפנויה ומורידים ממנה הלוואות של יותר מ 18 חודשים. מהסכום הזה לוקחים עד 40%.
בואו נראה דוגמה – זוג שמרוויח ביחד 18,000 ₪ נטו. יש להם 2 הלוואות לעוד שלוש שנים עם החזר חודשי של 1,700 ₪ .
החישוב שנעשה הוא 18,000 ₪ פחות 1,700 ₪ = 16,300 ₪.
ואז לוקחים 40% מ 16,300 ₪ וזה המקסימום שהבנק ייתן ללווים להחזיר כל חודש.
תמהיל המשכנתה-
לווים חייבים לקחת לפחות שליש מסכום המשכנתה בריביות קבועות (צמודות או קבועות)
לווים לא יכולים לקחת יותר משני שליש מסכום המשכנתה במסלול הפריים/מטח/מקמ ומשתנות קצרות מ 5 שנים.
תוקף הריביות שניתנות על ידי הבנקים הוא 24 ימים (לא ימי עסקים)
אחוזי מימון-
ברכישת דירה ראשונה (ויחידה)- עד 75% משווי הדירה.
דירה חליפית – עד 70% משווי הדירה החדשה.
ברכישת דירה נוספת לצורך השקעה – עד 50% משווי הדירה הנוספת המיועדת להשקעה.
משך התקופה במשכנתה-
מינימום 4 שנים
מקסימום 30 שנים
התנאים והמגבלות של בנק ישראל מתעדכנות כל זמן מה ויש לבדוק ישירות מול הבנקים מהם התנאים והמגבלות העדכניות.